סדרת גן עדן #3
“חלון לגן עדן!”
בשבילי, זו אחת התובנות המרתקות ביותר בכתבי הקודש... כזו שמאפשרת לנו באמת להציץ למה שקורה על בסיס יומי בין חומות הישפה היפות.
חילקתי את ההודעה הזו לשני חלקים מכיוון שיש בה כמה תגליות מרכזיות ומרגשות שאני לא רוצה שנפספס.
ישוע מלמד אותנו שלוש משלות עם סוף טוב בפרק ט‘ו של הבשורה על פי לוקס, תוך שימוש בשלוש עלילות שונות כדי להעביר תובנה מרכזית אחת. כפי שנראה לעיתים קרובות בתורתו של ישוע, ישנן מספר תובנות ויישומים המתקשרים, אך במקרה זה, ישנו נושא מרכזי אליו הוא מגיע בסוף כל אחת מהן. וזה מה שמסקרן כל כך!
במשל הראשון של “שה שה אבדה”, ישוע מספר לנו על רועה שהיו לו 100 כבשים, וכשהוא סופר אותם, הוא מגלה שיש רק 99 ברפת… שאחת מכבשותיו אבדה. הוא מחפש ללא הרף עד שהוא מוצא את הכבשה האבודה… ואז מתוך שמחה גדולה, הוא קורא לחבריו ושכניו לבוא לחגוג באומרו “שמחו איתי, שמצאתי את הכבשה האבודה שלי!”
קופץ קדימה למשל השני של “מטבע אבוד”, בדומה לכך, ישוע מספר על אישה שהיו לה 10 מטבעות כסף והיא איבדה אחד. היא מדליקה מנורה, מטאטאת את הבית, ומחפשת בעקשנות עד שהיא מוצאת אותו. ואז, כמו הרועה, היא קוראת לכל חבריה ושכנותיה לחגיגה באומרה “מצאתי את המטבע שאבד לי!”
כעת במשל השלישי של “בן האובד”, (שאני מעדיף לכנות אותו משל “האב אוהב”), בפירוט רב יותר, ישוע מספר על אב שבנו עוזב את הבית עם ירושתו, ובסופו של דבר מבזבז הכל בארץ רחוקה. כשהמצב נהיה גרוע מדי, מתוך ייאוש, הבן חוזר הביתה. האב במשל לעולם לא מוותר על התקווה, ויום אחד הוא רואה את בנו מתקרב... רץ אליו... נופל עליו... מנשק אותו... ואומר “מהרו, הביאו את הגלימה הטובה ביותר והלבישו אותו! שים טבעת על אצבעו וסנדלים על רגליו! הביאו את העגל המפוטם ושחטו אותו. בואו נחגוג מסיבה ונשמח! כי בני היה מת והוא שב לחיים! הוא היה אבוד וכעת נמצא! ואז כולם התחילו לחגוג!"
ישוע מלמד אותנו את אותו המסר באמצעות שלוש דוגמאות שונות לחלוטין. מדוע הוא נותן לנו את המסר הזה שלוש פעמים...? ברור שהוא רוצה שנקלוט את זה!! זה עניין גדול לישוע וכמובן עניין גדול בשמיים כפי שנראה...
כעת backtracking… בסוף המשל הראשון על הכבשה האבודה, ישוע אומר משהו עמוק מאוד, וחושפני מאוד… “אני אומר לכם שבאותה צורה, יהיה יותר שמחה בשמיים על חוטא אחד שחוזר בתשובה מאשר על תשעים ותשעה צדיקים שאינם זקוקים לתשובה!” אתם יכולים לראות כאן שישוע רוצה לתקשר מה קורה בשמיים כאשר דבר מסוים קורה כאן על פני האדמה.
שוב, בסוף המשל השני, משל המטבע האבוד, ישוע אומר משהו דומה מאוד…
כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּךְ יִהְיֶה שִׂמְחָה בַּשָּׁמַיִם עַל חוֹטֵא אֶחָד אֲשֶׁר יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה!”
כפי שניתן לראות בבירור בשתי המשלים הראשונות הללו, הוא ממש פותח חלון בשמיים כדי שנוכל לראות את הפעילויות היומיומיות שם... חגיגות!… שירה!… צעקות!… ריקודים!… שמחה!… כשרק אדם אחד מוסר את חייו לישו! ובמשל השלישי, משל הבן האובד, שים לב לכמות החגיגה והשמחה המתרחשות כתוצאה מהאהבה המדהימה שהאב חש כלפי בנו!
תבחינו שלכל משל יש כמה דברים משותפים. משהו אבד... מישהו מחפש אותו... הוא נמצא... ואז יש חגיגה ושמחה. אבל המסר האמיתי כאן הוא משהו ברמה גבוהה עוד יותר... שמימית. כפי שציינתי, ישוע למעשה פותח לנו חלון אל השמיים. זהו אחד מהפנמים הנדירים בהם המקרא מאפשר לנו לראות מה באמת קורה ביום יום בשמיים. הוא מגלה לנו את ההיבט הרגשי והנלהב של תושבי השמיים! בשמיים, הדברים הללו חווים ללא עול וצללים של חטא... הם חווים בגופים מושלמים... רגשות ללא עיכוב... שמחה טהורה... אהבה שופעת! המשלים הללו הם רק מטאפורות והבעות ארציות למשהו גדול בהרבה שאיננו יכולים להבין או לתפוס במלואו כאן... אך הם כן נותנים לנו הצצה למה שקורה שם כאשר משהו בעל משמעות שמימית נצחית מתרחש כאן על פני האדמה!
ברכות, מייק
