זו כנראה השאלה הנשאלת ביותר היום בנוגע לאלוהים... ואינה תשובה קלה או מהירה. לעתים קרובות, האדם השואל את השאלה רואה את החיים והקיום אך ורק דרך הפריזמה של “החיים האלה”, במילים אחרות, “החיים הארעיים האלה... על פני האדמה”... עם תוחלת חיים של 80, 90 או אפילו 100 שנים. הפרספקטיבה שלהם מוגבלת למה שקורה כאן... ונגמרת בנקודת המוות.  

אך האמת היא שהחיים הללו, חשובים ככל שיהיו, הם רק שבריר זעיר מקיומנו הנצחי… הנמשך “לנצח”. אם החיים הזמניים הללו היו “כל מה שיש”, אז אכן עבור רבים החיים היו נראים בלתי הוגנים לחלוטין, מכיוון שלחלקם היו חיים קלים יותר מאחרים… אך אין זה המצב.

אנחנו אלה שרואים דרך העדשה הזו... אבל אבינו שבשמיים, אלוהים הנצחי, רואה דברים בצורה מושלמת... מפרספקטיבה נצחית ושמימית. הוא רואה איך הדברים יתפתחו בעתיד... וזה עושה את כל ההבדל בעולם.

אנו יודעים ומבינים את כוונותיו ה“עליונות” של אלוהים דרך ההבטחות שהוא נתן לנו במקרא. למעשה, שני הפרקים האחרונים של התנ“ך חושפים תיאור קצר של ביתנו הנצחי בגן עדן... מקום שבו אלוהים עצמו יחיה ”איתנו". מבחינה מקראית, החיים הזמניים האלו כאן על פני האדמה מעולם לא נועדו להביא לנו סיפוק מלא. הם בסך הכל צל של הדברים המפוארים שאלוהים הכין לנו בגן עדן.

להלן מספר פסוקים הקשורים לשאלה ותשובה זו: 

“וְיָדַעְנוּ כִּי לְטוֹבָה יִפְעָל הָאֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים לְמַעַן אֹהֲבָיו, אֲשֶׁר לְפִי תָּכְלִיתוֹ נִקְרָאִים. אל הרומים ח” 28

“אשרי הגבר אשר ינסה, כי יקבל עטרת חיים אשר הבטיח ה” לאוהביו." יעקב א' י"ב

ובעניין תחייתנו לעתיד לבוא... 

‘כֵּן נַם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. נִזְרָע בְּחֹל, יָקוּם בְּאֵין מִסְתּוֹר. נִזְרָע בְּבוּשָׁה, יָקוּם בְּכָבוֹד. נִזְרָע בְּחֻלְשָׁה, יָקוּם בְּגְבוּרָה. נִזְרָע גּוּף נַפְשִׁי, יָקוּם גּוּף רוּחָנִי.”

אז אתה מבין, כל אירוע שיקרה בחיים הללו, טוב או רע, בין אם מחלה או בריאות, חיים קצרים או ארוכים, ברכות או קשיים… בסופו של דבר ה' יהפוך את זה לטוב… יותר מטוב… טוב לא יאמן… לאהביו וההולכים אחריו.

השליח פאולוס, לאחר שביקר בשמיים באופן ניסי, אומר: “ואני חושב שסבלנו של ההווה אינם ראויים להשוות עם הכבוד שעתיד להתגלות בנו.”

עלינו לענות גם מתוך חשיבות האמון באופיו של אלוהים, ללא קשר לאופן שבו הדברים נראים כאן. אלוהים טוב וכל אשר הוא עושה הוא טוב. הוא אינו יכול ואינו יפעל אחרת. הוא לא רק יודע את העתיד, אלא הוא מחזיק את העתיד בידיו. כל אשר הבטיח, יעשה. שוב, תשובתנו תמיד חייבת לחזור אל זרועותיו האוהבות של בוראנו, ששילם מחיר גבוה באופן בלתי ייאמן עבורנו... שכדי לנצח, נדע תמיד כמה אנו שווים לו.

שאלה זו מובילה אותנו להגדרה עצמה של אמונה. התודעה הטבעית אומרת “הראה לי... ואז אאמין“, בעוד שאלוהים אומר בפשטות בתנ”ך "תחילה האמן, ואז אראה לך".” 

דוגמה אחת יכולה להיות \“הרוח\”. איננו יכולים לראות את הרוח באופן מילולי, אף על פי שאנו בהחלט רואים את \“השפעותיה\” של הרוח. אנו יכולים לראות שהרוח קיימת בדרך שבה היא משפיעה על הדברים הסובבים אותה. כמובן, אף אדם אינטליגנטי אינו מטיל ספק בקיומה של הרוח, אך היא אינה נראית באופן ישיר. אלוהים אומר ברומאים א“, שהוא גילה את עצמו בבירור דרך מה שהוא ברא... עד כדי כך שהוא אומר שהאדם \”ללא תירוץ\". 

אלוהים מצפה מאיתנו להבין את הדברים הללו כשאנו צופים בזריחות ושקיעות יפות, הרים מלכותיים, נהרות צלולים, ציפורים שרות… את מרחבי היקום כשמביטים בשמי הלילה… את נס הלידה… ראייה, שמיעה, מגע… אהבה בין שני אנשים… ושפע של פלאי חיים אחרים. אלוהים התגלה בבירור דרך אלה.

הכתובים מראים לנו סיפור אחר סיפור שאלוהים אוהב אמונה... וכמה זה “מוצא חן בעיניו” (עברים א“ ו”). פסוק אחד, קורינתים ב“ ה” ז', אומר זאת בבירור, "הִנֵּה הַהוֹלְכִים בֶּאֱמוּנָה, וְלֹא בְּרְאִיָּה." כך אלוהים בחכמתו הגדולה בחר להבדיל בין אדם לאדם. למעשה, זהו הגורם המכריע היכן אדם יבלה את הנצח. במקום אחד, ישוע פשוט אומר, "אל תפחד, רק תאמין". מרקוס ה' לו'. עלינו להיות כילדים קטנים, אמר ישוע... ופשוט לסמוך על דבר אלוהים שהוא מי שהוא אומר שהוא, ושהעתיד יהיה בדיוק כפי שהוא אומר שיהיה. 

ולבסוף, תשובה נהדרת נוספת היא לחלוק את הסיפור האישי שלנו... עדות אישית שלנו למה שאלוהים עשה עבורנו. מעט מאוד יכול להיות עוצמתי כמו העדות האישית שלנו!

זו שאלה שסביר להניח שנשאלה על ידי כמעט כל אדם בשלב כלשהו בחייו. לחיים יש נקודות נמוכות, בלי קשר למי האדם. אנחנו חושבים לעצמנו, “האם אלוהים לא יכול היה פשוט לבטל את הנסיבות ולמנוע אותן לגמרי? וכמובן, הוא יכול. בהיותו יודע-כל, הוא יודע את כל הדברים מהעבר, מההווה ומהעתיד. הוא רואה דברים לפני שהם קורים בכלל. לכן, התשובה הלוגית והתנ"כית חייבת להיות שכל מה שאלוהים רוצה או מאפשר, הוא יודע שבסופו של דבר יסתדר לפי תוכניתו הנצחית ולטובתנו המוחלטת. שוב, זה דורש אמונה ואמון באלוהים ובדברו. באופן ספציפי, בהרבה מהבטחות דברו שאומרות לנו כמה הוא אוהב אותנו... כמה אנו יקרים לו... ואיך הוא מתכנן לברך אותנו בעתיד... בגן עדן.

ישנן מספר דרכים שתוכלו לגשת לשאלה זו. אחת היא להשיב בשאלה. “באמת? ובכן, נניח שאתה טועה? הם עשויים להשיב לך... “נניח שאתה טועה?” אתה יכול אז לומר, “אם אני טועה, ואתה צודק... אז שנינו באותו מצב... זה מסתיים אותו דבר עבור שנינו” “אבל אם אני צודק ואתה טועה... אז פספסת את ההזדמנות”. “זה לא יסתיים אותו דבר עבור שנינו”. כי דבר אלוהים אומר שיש רק שני מקומות שאדם הולך אליהם לאחר המוות... או גן עדן או גיהינום”. “האם אתה מוכן להמר על נצחך?”

תשובה טובה נוספת היא: “בן אדם, יש לך הרבה מאוד אמונה!” ואז הם עשויים להגיד: “למה אתה מתכוון... אתה זה הדתי?” ואז אתה יכול להגיד: “לא... יש לך הרבה יותר אמונה ממני.” “עבורי, כל מה שידעתי זה לחיות... להתקיים... כל מה שאני זוכר זה להיות כאן... להיות בחיים.” זה לא דורש הרבה אמונה ממני להאמין שאני פשוט “אמשיך להתקיים... אמשיך לחיות”. עכשיו אתה, לעומת זאת... אתה מאמין במשהו שאף אחד מכם או ממני מעולם לא ראה או חווה. אתה מאמין שיום אחד, אתה לא תהיה בחיים... למרות שמעולם לא חווית את זה. אתה מבין, דרך החשיבה שלך דורשת הרבה יותר אמונה משלי!”